כרץ מרתון, צברתי אלפי קילומטרים בריצה ושעות רבות של מפגש חווייתי ומרתק בעיקר, שלי עם עצמי…
בריצה, אני נמצא בעולם פיזי מאוד ועם זאת, במרבית הזמן אני עסוק בעולמי הפנימי והמקצועי – במחשבות שלי, ברגשות שלי ובעיקר בתובנות שהריצה מספקת לי הן על חיי האישיים והן בנושאים המקצועיים בהם אני עוסק כיועץ ארגוני.
במאמר זה בחרתי בכמה תובנות מריצת המרתון בהקשר של אתגר הובלת תהליך שינוי בארגון תהליך שהוא במידה רבה, ליבת העיסוק של יועץ ארגוני – היכולת להוביל מנהל, צוות או ארגון מהמצוי האנושי לרצוי התפקודי.
הכנה…
ניסיון לרוץ מרתון ללא הכנה מתאימה ייחשב מסוכן ו'לא רציני'… אימון למרתון מחייב הערכות מורכבת הכוללת: תוכנית אימון שמובילה את המתאמן בהדרגה אל עבר מימוש היעד, השקעה של זמן ומאמץ לבניית בסיס הכוח הפיזיולוגי והמנטלי, ציוד מתאים (ביגוד, נעליים, שעון ריצה, ג'לים, תוספי תזונה, אביזרים מותאמי מזג אוויר וכד') ובמקביל, הערכה מחודשת של הרגלי התזונה, השינה והבילוי להם אנו רגילים.
תובנה ראשונה – במציאות הארגונית, אנשים מסתדרים היטב עם שינוי כשיש להם 'מפת דרכים' – Waze המקשר בין הפעולות שהם נדרשים לעשות בהווה, ליעדים ארוכי הטווח אליהם מכוון השינוי. בהתאם לכך, חשוב להבהיר: לאן אנחנו נוסעים? (לשרטט חזון ברור ומשכנע) ; מה ישתנה (למה אנחנו נוסעים לשם)? ; מתי נגיע? ; איך נדע שאנחנו שם? מעבר לכך, חשוב לפנות זמן לתהליך ; להכיר את הנפשות הפועלות ; להכיר את השוק והסביבה הארגונית ולהקפיד על גמישות מחשבתית המאפשרת הסתגלות והתאמות ל'נוף המשתנה'…
הקצב…
במהלך ריצת המרתון אנחנו חייבים לווסת את הקצב ואת האנרגיה על פני המרחק כולו…
אם ננסה לרוץ מהר מדי ייתכן ויגמר לנו 'הדלק' מוקדם מהצפוי ו'נתקע' לפני מימוש האתגר…
תובנה שנייה – גם במציאות הארגונית, תהליך השינוי הוא ריצת מרתון ולא ספרינט (מָאוֹץ המאפיין ריצות קצרות)… מהפכת השינוי כרוכה במאמץ אישי וארגוני, ממושך ותובעני… זה מחייב אותנו, לשמור על תהליך מאוזן לאורך זמן, 'לעמוד בפיתוי' ולא לפעול מעל ליכולתנו (יותר מדי, מוקדם מדי…) ולהימנע מלהאיץ את קצב התהליך, דבר המוביל בדרך כלל לחוויות שליליות…
אסטרטגיית שינוי טובה, ממש כמו במרתון, מאפשרת לנו לשמור על מאמץ מאוזן ולסיים חזק…
המוטיבציה…
האימונים למרתון גורמים לנו להתעורר כשכולם ישנים, להבין שבשעות האלה אתה 'on your own' ואף אחד לא נמצא כדי לעודד אותך, להתמיד לרוץ גם כשבחוץ גשום וקר ובעיקר, לשכנע את עצמנו שגם היעד וגם הדרך אליו שווים את התמורה הסופית… נדרשות לכך תעצומות נפש ומשמעת עצמית ברמה הגבוהה ביותר.
תובנה שלישית – במציאות הארגונית מושקע מאמץ רב ותכנון מדוקדק בבניית 'תמונת השינוי' הרצויה. הדרך להשגת השינוי בנויה משגרה יומית המורכבת מאינספור פעולות תומכות (ראיונות, לווי, צפייה בתהליכים וכד') ולעיתים, שגרה כזאת עלולה לטשטש את התמונה הגדולה ולגרום לנו להרהר האם הפאזל הזה יתגבש מתישהו לתמונה שראינו מול עינינו?…
התשובה לספקות למיניהן היא התמקדות (הימנעות מהסחות ו'זגזוגים'), התמדה, נחישות ואמונה מלאה ביכולת שלנו להוביל למימוש 'תמונת הסיום'…
התמיכה…
ריצת המרתון היא אומנם אתגר אישי ובכל זאת, לכל רץ חשובה תמיכה ועידוד של הסביבה הקרובה…
היעדר תמיכה, זו דרך מצוינת להרוס את הקילומטרים המתארכים ולשחוק את הנפש. מאידך, עידוד והערכה למחויבות שלקחנו על עצמנו ממלאים את מאגרי האנרגיה הנדרשים להתמודדות מיטבית עם האתגר…
תובנה רביעית – אתגר השינוי, במציאות הארגונית, עוסק גם הוא בשינוי התנהגותי אישי. שינוי כזה, מחייב תמיכה, עידוד והכוונה באמצעות דיאלוג מתמיד ופתוח עם האנשים בארגון…
דוגמאות אפשריות לתמיכה ועידוד:
- לאפשר לאנשים להבין מדוע השינוי חשוב עבורם ומשרת את האינטרסים שלהם – למשל, חיבור רגשי, שיתוף, התאמת קצב השינוי וכד'
- לחזק התנהגויות באמצעות תגמולים מסוגים שונים – למשל, תמריצים דוגמת: הוקרה, שבח, וכד' ובצידם, בונוסים ותמריצים כספיים או יצירת הזדמנויות חדשות להובלת משימות או צוותים וכד'. ככלל, חיזוקים מייצרים אווירה תומכת המאפשרת לאנשים לנווט ביתר קלות למימוש השינוי המצופה מהם.
- "אחרי" נכון לא רק בצבא – למשל, מנהלים ומובילי שינוי המהווים מודל לחיקוי, סוחפים את 'משוכנעי השינוי' ו'כואבי השינוי' אל האור שבקצה המנהרה ומצליחים להטמיע את השינויים שמצפים להם…
הבנת הקושי…
באימונים לקראת המרתון ובריצה עצמה מופיעים כאבים וקשיים שלומדים להתמודד איתם.
לעיתים, פציעה מחייבת אותנו להפסיק לרוץ ולתת לגוף זמן להתאושש וגם אם המוטיבציה שלנו תהיה גבוהה ככל שתהיה, היא אינה יכולה לשנות זאת… אם אנחנו רוצים להיות מסוגלים לרוץ שוב, אנחנו צריכים לאפשר לעצמנו 'פסק זמן' של מנוחה ולהתאים את קצב ההתאוששות למציאות שתאפשר חזרה בטוחה לאימונים.
תובנה חמישית – במציאות הארגונית, שינוי שפירושו אימוץ דרך חדשה בעבודה, לא תמיד קל.
התרבות הארגונית 'מסתגלת' לאיטה ואנשים חווים, לא אחת, קושי בתהליך השינוי (גם כשהוא צפוי). יתרה מכך, לאלה החווים את הקושי לא מתאפשר ה'לוקסוס' של 'לקחת פסק זמן' ולהתאושש…
אמפטיה, תמיכה ופתיחות לקשיים היא ערובה לשימור אנרגיית השינוי בארגון והתמודדות מיטבית עם אתגר השינוי. למשל, לבדוק שכולם מבינים מה מצופה מהם (ומסכימים לכך…), ליצור מרחב של תקשורת פתוחה ומקום המאפשר התייחסות לשאלות, לחגוג הצלחות, לשתף בסיפור השינוי (ניוזלטר, וידאו וכד') ועוד…
לסיכום, ניתן לומר שבין ריצת המרתון לשינוי טרנספורמטיבי קיים דמיון רב.
ריצת מרתון היא ללא ספק אתגר קשה להפליא (יש שיגידו מטורף…) ועם זאת, אלה המשקיעים זמן בהערכות נכונה, השומרים על קצב מאוזן, בעלי משמעת עצמית ומחויבות גבוהה יחוו תחושת הישג משמעותית… כך גם, סוכני שינוי המשקיעים מספיק זמן בהכנת הארגון לשינוי, מנווטים את התהליך בקצב מאוזן, מחויבים לתהליך ונחושים לקדם אותו גם ברגעי שפל, יכולים להניע שינוי אמיתי ולהגיע לתוצאות מדהימות.
מובילי שינוי כמו רצי מרתון רואים בדמיונם את קו הסיום… זו תמונה שמלווה אותנו, הרצים והיועצים, לאורך הדרך בידיעה שכל צעד שאנחנו עושים מקרב אותנו אל המטרה ולהפיכת החזון למציאות.
