באקדמיה רוכשים השכלה – וזה נכון!
אך מה עם מקצוע, תעסוקה?
המוסדות האקדמיים מוגדרים כמוסדות מחקר בהם באופן טבעי מקדשים את ההשכלה ומתמקדים בה.
בחלק מהתחומים עם סיום הלימודים, מוכנים הסטודנטים להתמחות והשכלתם הופכת למקצוע וזאת רק בסיום תקופת ההתמחות, שיכולה להימשך בין שנה לחמש שנים.
אך מה על כלל המקצועות בתחום מדעי החברה וההתנהגות?
רובם אינם מכוונים למקצוע מוגדר אלא יוצרים בסיס להשכלה רחבה, ליכולת למידה תוך מתן לאפשרות ורסטילית להשתלב בתחומי עשיה מגוונים.
חלק מבוגרי התואר הראשון ממשיכים לתואר שני בתקווה "לייצר" לעצמם מקצוע ו/או תעסוקה.
למעט המעטים אשר ממשיכים לתואר שלישי מתוך כוונה להמשיך למחקר בתחומם, הרוב הגדול גם אם הולך לכיווני תעסוקה שונים, חי בתחושה שעיסוקים אלה אינם ממקסמים את הפוטנציאל שלהם.
אחת מהאופציות לאוכלוסיה זו הינה לפנות למכללות אשר עוסקות בהסבת אקדמאים למקצועות איכות. מכללה מובילה בתחום, לאנשי מדעי החברה וההתנהגות הינה מכללת גישות, אשר מכשירה אקדמאים כמנחי קבוצות, יועצים ארגוניים, מאמנים אישיים וכיו"ב. בוגרים אלה משתלבים בחברות הדרכה כאשר רבים מהם הופכים את המקצוע שרכשו לעיסוק מרכזי ונעשים לאנשי מקצוע עצמאיים הפועלים כמקצועות חופשיים של מומחים ומספקים שירות נדרש זה לחברות ולארגונים על בסיס עצמאי.
היקף העוסקים בתחום הולך וגדל בשנים האחרונות והראיה לכך היא מספר ההתארגנויות להקמת גילדה מקצועית של מנחים, מאמנים כדוגמאות גילדות מקצועיות ותיקות בשוק.
הגענו לשלב בו מדינת ישראל נדרשת להגדיר מקצועות אלה בספר המקצועות, בכדי לאפשר תעסוקה של אנשים שעברו הכשרה מקצועית תוך פיקוח ממלכתי על הכשרתם ותעסוקתם. אלה הם מקצועות העתיד של התקופה המודרנית בה במקביל להתפתחות הטכנולוגיה, הולכת וגדלה הדרישה לאינטראקציה בינאישית וקבוצתית בין אם ברמת הקהילה ובין אם בחברות ובארגונים.
אלה הם חלק משמעותי ממקצועות העתיד של המאה ה-21 וחשוב שנהיה מודעים להם ברמת הפרט והארגון ובעיקר ברמה הממלכתית.
