במסגרת שיחה בין אנשים בוגרים, סיפור האחד יוצר גירוי לסיפור תגובה של האחר.
דהיינו בשיחה בין שני אנשים (או יוצר..) כאשר האחד מספר אודות אירוע מקרה, חוויה וכו'… הוא יוצר לשני, טרם סיום סיפורו גירוי חזק להגיב.
בדוגמא שבה מספר מישהו על אירוע או חוויה כלשהיא, רק מתחיל הייתי…ראיתי.. קניתי… ביליתי… חוויתי וכו' וכבר השני בלא להרגיש נכנס לסיפור עם חוויה שלו דומה…
או בן מספר לאביו על חוויה בשירות הצבאי, טרם סיום תיאור האירוע האב נכנס עם חוויה שלו מהעבר…תופעה מוכרת ומעצבנת..
על כן קבלו טיפ- כאשר בן שיחתך מספר אודות אירוע, חוויה או מקרה, התאפק! שאל אותו אודות האירוע או החוויה תחקר אותו, חזק אותו ורק לאחר שמוצא העניין ואתה משוכנע שהאירוע דומה לשלך הוא רלוונטי לשיחה. זה לגיטימי שתספר אותו בתנאי אחד… שסיפורך לא מגמד את האירוע של בן שיחתך.
במפגש בין שני אנשים (או יותר ) בו האחד שואל, מקשיב ומתעניין והשני עונה, מדבר ומספר תוך קבלת חיזוקים, אם במילים ואם בשפת הגוף מהמתעניין…
הרי בדיווח שמתקבל באשר לתחושותיכם מהשיחה, השני- המדבר מדווח שהשיחה (דגש, השיחה!) היתה מאוד מעניינית והתרשמותו מהאדם שמדבר איתו טובה, ואילו הראשון, השואל, המתעניין ידווח על השיחה על פי מידת העניין האמיתי שהיתה לו מהשיחה.
כלומר, עצם העובדה שאתה שואל, מקשיב ומתעניין, האחר מדבר ועונה, יוצרת לו תחושה שהשיחה איתך היתה מעניינת.
האמור רלוונטי בכל אינטראקציה בין אישית.
החל בזוגיות, בתא המשפחתי, עם הילדים, במפגשי עבודה, בראיונות אישיים, במפגשים אקראיים וכו'..
על כן קבלו טיפ – חשוב לכם ותאם רוצם שבן שיחתכם ירגיש טוב מהמפגש עימכם ותהא לו דעה טובה עליכם, תנו לו חיזוקים, התלהבו והוא יענה, יספר ובסופה של השיחה ידווח על מפגש עם אדם מעניין ונבון… דרך אגב זה נכון לשני המינים…
