המושג "מצוינות", יוצר בדרך כלל שאלות רבות ובכלל זה: האם מצוינות היא חלום שצריך לשאוף אליו? או האם היא אופציה מעשית למימוש? האם מצוינות קשורה לסטטוס של האדם ?האם היא רלבנטית לכל תפקיד? בכל גיל? האם מצוינות באה לידי ביטוי במצב הכלכלי? האם מצוינות תלויה ביחיד ו/או בסביבתו? האם מצוינות תלויה בבוס, בעמיתים, בעובדים, בבעל, באישה, או בהורים וכן הלאה.
מודל המצוינות פותח ע"י הח"מ מתוך גישה מערכתית ומעשית המתבססת על ידע אקדמי, וניסיון רב של מעל 30 שנה, בתחומי הניהול והעשייה השונים.
כך גם פועלת "קבוצת גישות למצוינות" שהוקמה ע"י הח"מ וחרטה על דגלה את ערך המצוינות.
מצוינות, אינה מטרה העומדת בפני עצמה, מצוינות אינה נתון מוגדר שניתן לייחס אותו לסיטואציה מסוימת (עושר, דרגה, תפקיד, מעמד, מקום מגורים וכיוצ"ב) או לאוכלוסיה מוגדרת (רופאים, מהנדסים, אנשי עסקים, משפטנים וכיוצ"ב). השתייכות לקבוצה זו, אינה עושה אותך למצוין. ודאי שזה נוח, וודאי שנתונים אישיים הם דבר חשוב, אך נתונים לבד (למרות שהם הרבה מאד) עדיין לא עושים אותך למצוין.
המצוינות, ע"פ תפיסתי, הינה לקיחת אחריות על דרך ההתנהלות והניהול של חיינו, דפוס התנהגות שאימצנו לעצמנו והופך למאפיין אותנו בכל מעגלי החיים.
דפוס היוצר תחושת הלימה ושלמות בין "איך נכון להתנהל בנורמות החברה בה אני חי" לבין "איך שאני מתנהל בפועל" (אני מרגיש עם התנהגותי זו טוב ומקבל חיזוקים מהסביבה על אופן התנהלותי")
על כן , היא מתאימה לכל אוכלוסיה, בכל גיל, זמן וסיטואציה, אשר יש לה שאיפות ויעדים מוגדרים לחייהם. התנאי היחיד למימושה הוא ברצונו של היחיד וכוח התמדתו.
מצוינות אינה שמה דגש על ה"מה עושים". "מה עושים" כל אחד לפי נטיות לבו.
המצוינות שמה דגש על ה"איך עושים". לצורך העניין, לא חשוב מה בחרת לעשות – חשוב שזה ייעשה ויתנהל בדפוס של מצוינות.
מהעובדה שהמצוינות מתייחסת לאופן ההתנהלות, ניתן לפגוש אותה ברמה האישית, אופן ההתנהלות היומיומית, ברמה העסקית-תעסוקתית ובתחום מערכת היחסים הזוגית והתא המשפחתי.
ברמה האישית – לקחת אחריות על ההתנהלות האישית, החל בשמירה על הבריאות הפיזית, אכילה מאוזנת, פעילות גופנית, ביקורת תקופתית קבועה, שמירה על איזון תפקודי במקביל להשקעה בסביבה, השקעה בעצמך, טיפוח והופעה חיצונית, פיתוח אישי וכיוצ"ב.
ומצד שני, עמידה בהתחייבויות, קביעת פגישה והגעה אליה בזמן, ביצוע תשלומים במועדם (הימנעות מדחיינות), עמידה בסיכומים וכיוצ"ב.
כל זאת במקביל לפיתוח מיומנויות אישיות במגוון תחומי התקשורת האישית והבינאישית.
בהתנהלות עסקית-תעסוקתית – התנהלות ע"פ יעדים אישיים ועסקיים. מתן דוגמה אישית לסביבה, הפנמת התרבות הארגונית בה אתה ממלא תפקיד, מחויבות לארגון בו אתה עובד, מחויבות לעובדים, וללקוחות, למדיה תמידית של תחום התוכן אליו אתה משתייך, הכרת הסביבה העסקית בה אתה נדרש לתפקד, תובענות מעצמך ומסביבתך לסטנדרט ביצועים העולים בקנה אחד עם השוק התחרותי בו אתה פועל.
שיפור מתמיד באמצעות רעיונות חדשים שאתה יוצר, התייחסות לסביבתך האנושית (הדרכה, הנחייה, הכוונה, הערכה, משוב וכו').
הנחת היסוד שההתנהלות בעסקים ובעבודה בדפוסים של מצוינות תוביל לתוצאה הנדרשת, שהיא בדרך כלל מיקסום הפוטנציאל מהמשאבים האנושיים , הכלכליים והטכנולוגיים שעומדים לרשותך בסביבה בה אתה נדרש לתפקד.
בשיפור מערכת היחסים הזוגית והמשפחתית – באה לידי ביטוי ברגישות לצורכי סביבתך הקרובה, היכולת להתייחס, לשתף, להקשיב, לחזק, לפרגן ולכבד. לגבי הילדים, אף נדרשת מיומנות להציב גבולות ולדרוש. בכדי שיקבלו באמצעותך את ערך עצמם ויכולתם.
מכאן, מצוינות ע"פ תפיסתי, אינה מטרה מוגדרת להשגת סטטוס, אלא דרך ההתנהלות שלמדנו-הפנמנו-ויישמנו, והיא היא שמובילה אותנו אל תפקוד בדפוסי מצוינות, שעבורנו זו השלמות הרגשית.
ואולי התקווה הגדולה שניתן להתקדם בכל שנאמר כאן באמצעות אימון אישי וקבוצתי להגיע למצוינות דרך פיתוח עקבי של המיומנות ההתנהגותית.
לסיכום אומר כך, מה שאנחנו עושים עם חיינו, קשור לבית בו נולדנו, לנתונינו, כישורנו, קשרנו, לשאיפותינו וכמובן, הרבה… הרבה… מזל!
איך אנחנו עושים את חיינו, זו החלטה שלנו ותלויה קודם כל ולפני הכל בנו.
על פי ראייתי, העובדה שיש לנו את הזכות להחליט ולבחור את הדרך בה ננהל את חיינו ואת הקשר והתקשורת עם סביבתנו הקרובה והמשמעותית, הוא מה שיוצר בסופו של דבר את איכות חיינו וזאת היא בחירתנו האישית לחיים בעולמנו.
במילים אחרות, הבחירה האישית זו זכות המוקנית לכל אחד ואחת מאיתנו לקבוע בעצמו את דרך המצוינות – כדרכו שלו.
בהסתייגות אחת, שהדרך שבחרת עולה בקנה אחד עם הנורמות המוסריות, הערכיות והחוקתיות של החברה בה אתה חי .
